פרשת ויקהל פקודי- על נשים ונשיאים

מיד לאחר פרשת עגל הזהב ובקשת הסליחה הגדולה של משה ושל העם, אלוהים מצווה אותם לבנות עגל משלו. כמו בייביסטירית טובה הוא מבין שהילדים צריכים להיות עסוקים במה שנקרא יצירה.

הוא מורה לכולם להביא תרומות כדי לבנות את המשכן. אם מקודם התפלאנו מאיפה היה לעם שכרגע השתחרר מעבדות- זהב, עכשיו צריך לתמוה מאיפה היה להם- זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת:(ו) וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים:(ז) וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים:(ח) וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:(ט) וְאַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחשֶׁן.

 

בפרשות קודמות, אי שם בתחילת ספר שמות (אגב זו הפרשה האחרונה לספר שמות), כתוב שעם ישראל השאיל מהמצרים שמלות ורכוש. ד"ר משה גרנות כותב על כך מקסים בפרשת השבוע באתר חופש והוא תוהה איך אחרי עשרת המכות שנחתו על המצרים ועוד הסיום הנוראי בו נכתב שאין בית אשר לא היה בו מת והייתה צעקה גדולה, הם השאילו לישראלים חפצים?

 

הפרשה נפתחת בהודעה: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה’ לַעֲשֹׂת אֹתָם". אבל לפני ההסבר המפורט מאוד של עשיית המשכן משה מזכיר להם שיותר מהכל, השבת היא הדבר הכי קדוש ליהודים ואל להם לחלל אותה בשביל עשיית המשכן.

 

בולט במיוחד הוא הביטוי "חֲכַם לֵב" המופיע בפרשת ויקהל-פקודי.

אגב, הצירוף מופיע גם בספר משלי בפסוק הבא בפרק י  חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבט

ומעניין בהקשר העושר התמוה של עם ישראל במדבר לראות את הפרשנות של רש"י לפסוק-

"חכם לב יקח מצות – משה רבינו שכל ישראל היו עוסקין בביזת מצרים והוא היה עוסק במצות שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וגו' (שמות יג). ואויל שפתים ילבט – לשון יגיעה ויש בספרי בפרשה ויהי העם כמתאוננים (במדבר יא) אמרו כמה נתלבטנו בדרך"

(אגב, בתור מי שהייתה מתלבטת כרונית, החל מבחירה בין פיצה זיתים לפטריות ועד מה ואיפה ללמוד באוניברסיטה והאם אני אוהבת את הבחור שאני נמצאת איתו או לא… אני יכולה להעיד שגם בחציו המשפט של הפסוק יש חוכמה רבה. כי הדרך שבה אנשים מתלבטים מבטאים את זה זה דרך השפתיים, כלומר בדיבור. דיבור שהוא מיותר, מרובה, לפעמים אובססיבי ובדרך כלל אווילי…. אני נרפאתי (כמובן עוד לא לגמרי ויש עוד דרך- אל דאגה, לא לגבי הבחור שאני יימצא איתו..) בזכות התרגול שלי הלא הוא מדיטציית ויפאסאנה שמלבד הריטריטים בהם מתאפשרת שתיקה מוחלטת, יש תרגול של היום-יום, של נוכחות תמידית, של ראייה ברורה של מה יש ברגע הזה. והבנה דרך הלב שאין מקום להתלבטות…)

 

 חזרנו לחכמת הלב…

על פניו זהו ביטוי משונה מכיוון שרגילים להפריד בין הרציו- השכל, החוכמה לבין הלב- הרגש, האינסטינקט ועוד. למעשה אומנות מסתבר צריך את שניהם ונתקלתי במאמר נהדר (כן, עוד אחד) יותר נכון טור אישי של דוד גרוסמן שמבטא את זה.

 

אז חכם-לב הוא באמת צירוף מקסים שבא ללמד אותנו שאנו זקוקים לשילוב של השניים כדי להיות יצירתיים ובכלל לחיות את חיינו טוב יותר. וזה ממש מעורר גאווה שיש ביטוי שכזה בעברית, השפה שלנו. בפרשה הביטוי אפילו משויך לנשים, על פניו שיווין וששון. אלא מה, חכמנו זיכרונם לברכה חייבים כמובן להרוס.

 

רבינו בחיי – וכל אשה חכמת לב בידיה טוו – מכאן שאין ראוי להיות חכמת האשה אלא במטוה ובזריזות צרכי ביתה וכבוד בעלה, ולכך מנעו רז"ל ללמד תורה לבנות שנאמר (דברים ו) ושננתם לבניך! ולא נאמר לבנותיך ואמרו כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות: וכן דרשו במסכת יומא – וכל אשה חכמת לב בידיה טוו אין חכמה לאשה אלא בפלך:

 

צבי אלימלך שפירא מדינוב  בספרו אגרא דכלה-וכל אשה חכמת לב (שמות לה כה). ואידך וכל אשה יודעת איש (במדבר לא יז). נרמז מה שאמרו (סנהדרין כ"ב ע"ב) אשה היא גולם והבעל עושה אותה כלי, והוא כי דעתה קל ואין בה חכמה, גם כן כמו שאומרים מי שלבו אטום כבתולה. על כן נקרא הבעילה בשם ידיעה, וידע אדם (בראשית ד כה), ממשיך בה הדעת. ….אשה חכמת לב, היינו וכל אשה יודעת איש, מה שאין כן בתולה לבה אטום ואין לה חכמה!

 

ואפרופו נשים ונשיאים….

הפרשנים לפחות שופטים גם את הנשיאים כי כשמפורט מי הביא מה לבניית המשכן, הנשיאים מביאים אחרונים את חפצי הנוי שלהם. בהפסוק כתוב כך- וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחשֶׁן

כלומר שמם מופיע בלי י' ועל כך דורשהכלי יקר– "לפי שנתרשלו בנדבה זו ולא הביאו נדבתם כל אחד, לבסוף על כן נחסר אות יו"ד משמם והנשאם חסר כתיב, כי באמת לא היה להם להמתין עד לבסוף כי אולי יתנו ישראל כל הצורך ולא יהיה להם חלק בכל המשכן. ומה שנחסר יו"ד דווקא פירשנו למעלה לפי שאמר הקב"ה גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל (תהלים קא ה) ואצל הנשיאים היתה בלי ספק רוח גאוה באמרם דרך התפארות מי ימלא מה שאנחנו מחסרים, אבל אנחנו ממלאים כל מה שהצבור מחסרים ע"כ לקח הקב"ה משמם אות יו"ד כי רק אות זה מן השם הגדול היה חקוק בשמם ואותו לקח ה' מהם לומר אין כאן מקומו.

שתהיה שבת של שלום ושל כל האותיות במקומן, שלא יפרחו באוויר כפי שמצוטט בשיר החדש והמוצלח של אביתר בנאי ושהאותיות יעזרו לנו במינון הנכון לשלב את הדרך בין הלב לשכל…

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: