אני בתקופת התבודדות קלה, מבחירה כמובן. בבאר-שבע. אני עורכת את הספר שלי בעזרת חברה שגרה בשיקאגו. פרק שמונה עושה לי צרות!
אתמול, מבלי שידעתי היה יום האישה הבינלאומי ויצא המקרה שלא יצאתי מביתי. אפילו לא הלכתי לסופר, או לדואר או לשחות, רק יצאתי להשקות את הגינה. אין מטרתי להדגים את מצב כליאותה של האישה, סתם זה משעשע. לפחות יכולתי להימלט מפרק שמונה אל כתיבת הפוסט על ושתי, האקסית המיתולוגית החשובה ביותר או הפמיניסטית של העולם העתיק.
העולם של ימינו הגיע אליי לפרקים דרך הטלפון, בחור שהתחיל איתי שלשום בתל-אביב, ידיד מעמותת תובנה ואחותי שחיפשה אינפורמציה על הקשר בין תענית אסתר (היום) ליום העגונה. זה הפתיע אותי שמישהו ביהדות השמרנית שלנו קבע את הקישור הזה אבל חיש קל התברר שאת השידוך עשתה קואליציית עיקר שמנסה להעלות את נושא העגונה לסדר היום. וזה גם מה שאני עושה עכשיו.
תענית אסתר כבר לא רלבנטית בעיניי, אבל קיום מושג העגינות בתרבותנו הוא פשוט מחליא. כן, מחליא זו מילה חריפה, אבל אנחנו חייבים להבין שכישראלים חילונים ויצירתיים אנחנו נותנים יד לעובדה שמדינת ישראל מאפשרת לתופעה הזו להתרחש. זה לא משנה שהנתונים מעידים שמספר העגונות הצטמצם בשנים האחרונות. הוא קיים והוא יכול לקרות לכל אחת מאיתנו שמתחתנת דרך הרבנות כפי שקרה למישהי בסרט המצוין של ענת צרויה– מקודשת. להיות אישה בארץ, על אף שאני מסכימה שיש בעיתיות עם קיומו של 'יום אישה' שכזה, אומר להיות תחת האפשרות להיות עגונה. זה נראה לכם שפוי?
צום קל או בליעה נעימה של המצב…. אני יוצאת מהבית לעיר הגדולה…
תגובות
בספר
The meaning of Tingo
(מאת
Adam Jacot de Boineod
אסף המחבר מילים מוזרות בכל העולם שאין להן תרגום ישיר לעברית
הרוב משעשע (למשל מילה כמו "מגילה" במשמעותה היידית, סיפור בלי התחלה ובלי סוף) אבל כשהוא ציין את "עגונה" ליבי קפא
זה לא צחוק וזה לא בדיחה
אין לי בעיה עם המילה "בעלי", יש לי בעיה עם המילה "עגונה".
באר שבע היא מעבדת ארכיטקטורה כבר למעלה ממאה שנה. אם את כבר שם תעשי סיבוב בשיכונים המדהימיםםםםם של יסקי-זולוטוב-כרמי ועוד, ובראשם שיכון הרבע קילומטר, בניין העירייה, מרכז הנגב של כרמי, מבני האוניברסיטה והמעונות של כרמי , העיר העתיקה וכמובן שאנדרטת הנגב. אחרי זה – אולי פרק שמונה יתחיל לזרום. בהצלחה!