פרשת תרומה- תרומתו של דוד גרוסמן לצמחונות שלי

רק יום ראשון וכבר פרשת השבוע? ובכן כבר מתפילת מנחה של שבת מתחילים בקריאת פרשת השבוע הבא ומחר יום שני, כבר קוראים את הפרשה של השבוע הנוכחי ואני נוסעת לשבוע של ריטירט שתיקה ופתיחת הלב….

 

הפרשה נפתחת כך- דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי

התרומות נועדו כדי לבנות את המשכן בו אמור האל לשכון. אם זה נשמע לכם כמו בית שבונים לבובות ברבי, אל חשש, בפועל המשכן הוא המקום בו מרכזים את עבודת האלוהים, את הפולחן שמתבטא בהקרבת קורבנות מלשון התקרבות לאלוהים. והקרבת קורבנות חברים זה דם רב… אבל על כך בפרשות הבאות.

 

פעם כששמרתי על כשרות והייתי מטיילת בחוץ לארץ לא הייתי מתקשה להימנע מלאכול בשר כי תמיד היה בי צד שנרתע מבשר (אפילו בבדיקות רפואיות הרופאים מניחים שאני צמחונית בגלל מחסור בברזל) והיו שנים, למשל בצבא, בהן הייתי צמחונית כמעט למהדרין.

 

תמיד בשובי ממסעותיי הייתי מייחלת לאכול עוף צלוי ומעל לכל, לכנפיים של עוף, אחד המאכלים האהובים עליי מאז ילדותי. שנה שעברה, כשגרתי במקסיקו הגעתי בלי הכוונה לשמור על כשרות (חוץ מלאכול חזיר או מאכלי-ים שפסיכולוגית איני מסוגלת) כלומר לאכול עוף או בשר במקומות לא כשרים בעליל.

 

רצה המקרה שהתגוררתי בצ'יאפס, חבל ארץ שבו בשר בקר הוא מצרך קצת יותר נדיר ומלבד אינפלציה של חזירים שלא הייתה רלבנטית לגבי היה עודף משווע של עופות. היה זה מראה שכיח לראות נשים חוזרות מהשוק מחזיקות בידיהן לצד התיק, גם את העוף המפרפר לקראת השחיטה בחצר. בשוק עצמו, שאהבתי לשוטט בו בדרך הביתה, היו כמה שבילי יציאה. באחד מהם התרנגולות החיות שיכולת לקנות ובסמוך לו, במצב שחוט כמו שרואים בסופר, מרוטות וורודות, רק בלי כיסוי פלסטיק. כשברקע שני השבילים, משל היתה זו חתונה לבנה ומושקעת, מתנופפות באוויר שלל נוצות קטנות וצבעוניות.

אין זה פלא שמהר מאוד, ממש מהר, הפסקתי לאכול עוף. למרות המעדן המקסיקני- עוף במולה (mole).

אז פעם בחודש בעיירה שלי בסן קריסטובל הייתי אוכלת המבורגר מבשר בקר, מנסה לזכור לומר לטבח לא לשים גבינה מעל הקציצה. וכמובן שהייתי מתענגת על טורטיות קטנות עם בשר קצוץ ובצל מטוגן מעל בשלל דוכני הרחוב. וכך למרות הצהרתי שלעולם לא אוכל עוף, לא יכולתי להפסיק מאכילת בשר בקר מה שלפחות שימח את דודתי. כאשר הגעתי לניו-יורק היא מאוד התאכזבה לגלות אחר שציידה את הפריזר בעופות, שלא יכולתי יותר לגעת ולו בכנף אומללה ש'עכשיו' ידעתי מאין באה. לפחות נשארנו עם אפשרות סיר הבשר.

 

הרומן עם הבשר נמשך במנות קטנות עד שהגעתי ל'אישה בורחת מבשורה' של גרוסמן. אני אוהבת שספר משפיע עלייך בצורה שמשנה את חייך. זה די נדיר. למעשה אחד החלומות שלי זה שיום אחד שספרי ייצא לאור תבוא אליי איזו בחורה צעירה ותאמר לי שהספר שלי היה ספר ששינה לה בצורה זו או אחרת את החיים.

 

במהלך המלחמה (זוכרים שהייתה פה לא מזמן מלחמה?) כשסיימתי את הספר ראיתי שעבר זמן רב מאז שאכלתי בשר ושוב אין ביכולתי להתענג עליו ולו רק בבלוטות הטעם בגלל מה שמייצר את אותו הטעם, היינו הפרה, דבר שתמיד ידעתי אבל השלכתי מאחוריי. (גם אחרי קריאה ב 'שנת הבשרים שלי' המומלץ מאוד גם הוא חוויתי תקופת צמחונות לא ארוכה) 

לפני כמה שבועות הלכתי לאכול בבלאק, ידעתם שיש סניף בבאר-שבע? והייתי בטוחה שאתפתה לאכול המבורגר אבל לא יכולתי להזמין כי לא יכולתי שלא לחשוב על הקטע מתוך הספר של גרוסמן. באותו רגע הבנתי שהפכתי לצמחונית של ממש. יצא המקרה שגם למחרת ביקרתי במקדונלדס ושוב הועמדתי למבחן ידוע מראש. מאז יצא לי לסרב עוד לבשר בקר ותהיתי האם אוכל לאכול פעם המבורגר מבלי שהקטע הזה יצוף לי בראש? נדמה לי שלא.

כשבאתי לחפש את העמודים הנידונים בספר, כלומר לראות מה היה שם שנגע בי כל-כך הופתעתי לגלות שמתוך ספר של 632 עמודים נפתח לי דווקא עמוד 305 שבו תחילת הדיון בנושא.

 

פעם מישהו שאל אותי 'אם אני מיסיונרית' ואני השבתי שנגמלתי. בכל זאת החלטתי להביא את הקטעים העיקריים מתוך הספר במחשבה שאולי הם ישפיעו על מישהו. אם לא להיות צמחונים אז לפחות לקרוא את הספר של גרוסמן שצריך בשבילו הרבה סבלנות, אבל כמעט ואין עמוד שאין בו תרומה לטעם החיים או לעברית שלכם או בכלל לאומנות הספרות.

אגב, לא נראה לי שבהבאת הקטעים יש ספוילרים, אבל בין כה וכה עשיתי מעברים לא אסתטיים ועד שתגיעו לספר, ודאי יישכחו מליבכם. או שלא. 

 

305- ועופר שאל אותי ממה עושים כדורי-בשר, ואני הימהמתי משהו, בטח אמרתי שאלה כדורים כאלה, עגולים, מבשר, והוא חשב רגע ושאל, אז מה זה בשר?

306- אז אמרתי לעופר, שזה סתם, כלום, בשר. בקול הכי סתמי אמרתי, זה שום דבר מיוחד, בשר. אתה יודע, כמו שאנחנו אוכלים כמעט כל יום. בשר.

הוא לא ויתר, ושאל ממי לקחו את הבשר הזה.

307- ועופר חשב עוד קצת ושאל אם הפרה, שלוקחים לה את הבשר, אם היא מגדילה בשר חדש.

ואז הוא נעמד מולי ושאל אם לפרה נהיה פצע מזה שלוקחים לה את הבשר, ואני, לא היתה לי ברירה, אמרתי שכן.

309- ועופר רץ לקצה המסדרון, ליד הכניסה לחדר האמבטיה, אתה יודע, איפה שהיה הקולב של המעילים? ומשם הוא צרח, אתם הורגים אותה? אתם הורגים פרה בשביל לקחת לה את הבשר? תגידי! כן? כן? בכוונה אתם עושים לה? ובאותו רגע אני קלטתי, היא אומרת, אולי בפעם הראשונה בחיי תפסתי מה זה שאנחנו אוכלים יצורים חיים, שאנחנו הורגים אותם בשביל לאכול אותם, ואיך שאנחנו מאלפים את עצמנו לא להבין שבצלחת שלנו יש רגל כרותה של תרנגולת, ועופר לא היה מסוגל לרמות את עצמו ככה, אתה מבין?

310- בכל הכוח בעט לי ברגל וצרח, אתם כמו זאבים! אנשים כמו זאבים, אני לא רוצה להיות איתכם!

333 ואני לא אשכח את הפרצוף שהיה לו ביום אחרי שהוא גילה שאנחנו הורגים פרות, היא אומרת אחר-כך, ואיך שהוא הסתכל עליי, על זה שגרמתי לו לאכול בשר מאז שהוא נולד. ארבע שנים. והתדהמה שלו מזה שגם אני אוכלת בשר.

334- שאני מסוגלת לרצוח בשביל לאכול? לך תדע, אולי הוא פחד שבמצבים מסוימים אני עלולה לאכול גם אותו?

לזאב אותו, ממלמל אברם.

ילד בן ארבע שלא רוצה לקום בבוקר לגן, כי הוא לא רוצה שאיזה ילד ייגע בו עם 'ידיים מבשר', או שהוא סתם פוחד מהילדים, מהגננת, ונרתע מכולם וחושד בכולם.

335

וכשהוא הסכים סוף-סוף לחזור לגן, היא אומרת אחר-כך , הוא תיכף התחיל להסית את הילדים שם לא לאכול בשר, היה עושה אינתיפאדות בכל הפסקת עשר, מחטט להם בלחמניות….

 

ובכל זאת טעימה מפרשת השבוע, המקשרת אותו בצורה יותר קלאסית למהות הפרשה. שיר שכתבתי די מזמן ושהיה אמור להתפרסם בכתב העת מאזניים בזמן שמשה בן-שאול ז"ל ערך אותו. (ואפרופו השפעה של ספרים, אני אהבתי מאוד את ספרי הילדים שלו, 'סוד המילים הבודדות' ו'יונתן רודפים אחריך' למרות שהיו במבט לאחור פטריוטיים וגבריים להפליא… וזוכרת שהוא בא לבקר בספריה שלנו במסגרת שעת סיפור עם סופר בתחילת שנות השמונים!)

 

פרשת תְּרוּמָה

מֶעַל קֻפְְסָת אֹכֶל יָפָּנִית אֲנִי נִזְכֵּרֵת בִּבְנִיָית הָמִשְׁכָּן

כָּל עַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב מְחֻשָּׁקִים כֶּסֶף וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת.

וְנַפְשִי חוֹשֶׁקֶת לְהיפָּרֵד מִמֵךְ וְגָם לְהִיצַמֵד וְלֵהָפְסִיק

לְכָלְכֵּל אֵת בְנִיָית אַרְגָּז חָיי.

מְלוּוָה בִתְחוּשָׁת הָאָבְדָן הָבֵּיתִי כְּמוֹ בִשְׁעַת מַחְבּוֹאִים,

שוב הפַּחַד המשתוקק גם לֵהִימַצֵא.          

כְּבָר בָּת שְׁלֹשִים וְלא מָפְסִיקָה לְשָֹחֵק.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עומר  On יוני 10, 2009 at 9:55 am

    באופן סופי עם קריאת בעין החתול, משום מה

  • אביגיל  On יוני 10, 2009 at 5:46 pm

    אבל זה רגע מאוד משחרר להרגיש את זה באופן כולי, אז שמחה בשבילך. וגם זה נחמד שיש למי לייחס את ההשפעה הזו, לסופר או למשוררת שמעריכים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: