טקס האוסקר

כן, זה מאוד אמריקאי ומאוד קפיטלסטי וצרכני וסוג של הבל הגמוני אם לא ההגדרה שלו ע"ע גראמשי ומאוד לא בודהיסטי, (ואפילו ולא שאיכפת לי- לא ממש יהודי- ע"ע שולי רנד והסידרה של רונאל פישר) אבל בכל זאת הייתי סטודנטית לקולנוע בעברי באוניברסיטת תל-אביב. לא במחזור של הבוגרים בכתבה, אבל גם במחזור שלי יש כמה כוכבים שפועלים ועוד יעפילו….

וזה היה טקס שלי ושל חברי הטוב להישאר ערים ולראות בשידור חי את האוסקרים, להגיע למחרת בבוקר טרוטי עיניים לאוניברסיטה עם חיוך מפגר על הפנים.

ועכשיו אחרי שנים שפסקנו עם המסורת, ויש סיבה אמיתית למתח (כלומר לא אמיתית כמו שהבודהה התכוון, אבל פה בסמסרה= במעגל הארצי), אז חשבתי להצפין לעיר הגדולה ולבלות ערב מול הטלוויזיה שאני כבר לא מדליקה כמה שנים טובות.

אני לא יודעת באיזה ערוץ זה מוקרן, כלומר שלוש, אבל למי זה שייך בימינו? אבל חשבתי שבגלל "ואלס עם באשיר" המופלא, אולי בתי קפה שפתוחים 24 שעות כמו הנסיך הקטן, ברסארי ולא יודעת מי עוד (בכל זאת אני לא בעיר כבר שנתיים) או בארים יקרינו את הטקס בשידור ישיר. אבל לא מצאתי שום דבר כזה!

בערב האוסקרים, הכל יכול לקרות לא?

נ.ב

מאוד אהבתי את 'ואלס עם באשיר' ומאוד הופתעתי לראות עכשיו שגדעון לוי שינה דעתו לגבי מהות הסרט ואמירתו. נכון שהמלחמה יפה מידי, נכון שיש אלמנט של יורים ובוכים, נכון שזה חיפוש של גבר אשכנזי אחר זיכרון פרטי ומשמעות אישית אבל בכל זאת יש אמירה וחיפוש לא שגרתיים. זה מזכיר לי את ימי המלחמה שהייתה לא מכבר. קיבלתי הזמנה להשתתף בעצומה שנשלחה לעיתון הגרדיאן בצרפת. בקשה של ישראלים אל העולם שיחרימו את ישראל, שיגנו אותה באו"ם וכו'. האמת שלא הצלחתי להיכנס לקישור כדי לקרוא אותו כמו שצריך ושמחתי על כך. שמחתי כי זה היה רגע עצוב שזו האפשרות היחידה שנשארה למי שלא מאמין במלחמה ובמדינה שלו ולא רציתי להגיע לרגע של הכרעה. אחרת באמת מה הטעם לגור פה. עצם זה שאני גרה פה במקום שכבשנו הוא בעיה וגם לגדעון לוי שאני מאוד מעריכה, יש את הבעיה הזו. ואפילו שיש פסקאות בבקורת שלו שאני מסיכמה איתם, הסרט של ארי פולמן מבטא את הבעיה הזו של להיות ישראלי למרות הכל והוא לגיטמי כמו כל מחאה כל עוד אנחנו עוד כאן, כותבים קוראים וגם בוכים.